מקבץ תערוכות חדש בגלריה לאמנות בעין הוד עוסק במתח שבין מקום מפלט למקום שנפלטו ממנו, ומציג לראשונה את אוסף האמנות של ארכיון עין הוד

פתיחה: שבת 23.9.23 בשעה 12:00
+ תקלוט ופופ-אפ של מסעדת "פיגם" במרפסת הגלריה
 + חוויה רב חושית – עבודת אוזניות, עיצוב סאונד: מיכל בן ענת
הכניסה חופשית!

"כאילו חיכו לנו אלף שנים – מקום מפלט"
גלריה 2 לאמנות עכשווית

בהשתתפות: בהשתתפות: ארז אוזן, אנה איילת אפל, בתיה איזנוסר ג'אנקור, סאלח אלקרא, מתן בן טולילה, יוסי וקסמן, גיא סער רוסו, עוזי עמרני, חיימי פניכל, לילך פלד צ'רני, ענת רוזנסון בן-חור, טליה שאנון מוזס, תמר שפר, דניאלה שריה, אמיר תומשוב, תמרה תורג'מן.
מיצב חוץ: סאהר מיעארי
מיצב "מפה מודרכת 1:1": לידה שרת מסד, בית תרבות
אוצרת: צאלה קוטלר הדרי

שנות ה-50 וה-60 בעין הוד היו מאופיינות בהתיישבות של אנשי רוח ובוהמה שהוזמנו על ידי מרסל ינקו, אמן ואדריכל שפעל בשירות המדינה, להקמת כפר אמנים בעין הוד. הכפר, שהוקם ב-1953 על חורבות הכפר הערבי עין חוד, היה לאבן שואבת עבור אותם אמנים. הוא אופיין כאזור ספר, מרוחק מהעין הבוחנת של מוקדי הכוח האמנותיים של אותם ימים בתל אביב, מוקף טבע, דל תשתיות ובתולי בעיניהם, מרובה במבני אבן מקושתים.

בשנים אלו מרבית האמנים היו מחלקים את זמנם בין ביתם בתל אביב או בחיפה, ובין מעונם החדש בכפר שאותו טיפחו ובו יצרו. הם יזמו אירועים ומסיבות לטובת גיוס כספים, אליהם הגיעו כל המי ומי: אנשי בוהמה, פקידים בכירים וגנרלים, סופרים ואמנים.

הפולקלור מתאר שיחות ערות וקולניות על סוגיות באמנות, על מסיבות פרועות ובלתי נשכחות בפורים, על שחרור וחופש מיני ובית לקהילת הלהט"ב, על מוזות ועל גברים שמחפשים מוזות, כפי שכותב הסופר והאמן יוסי וקסמן, תושב עין הוד, ברומן "תולדות האמנות" המגולל את הקמת הכפר: "היינו ארץ מקלט. זה מה שהיינו. מקלט לבוהמיינים, לאמנים אמיתיים ולאמנים מתחזים, מקלט לנשים שלא התחתנו, או שהעדיפו נשים על פני גברים, להיפּים ולהיפּיות, מקלט לטיפוסים אקסצנטריים כמוני שלא התאימו לנוף הכללי, וגם לגברים שעשו אהבה עם גברים אחרים. בתל אביב או בחיפה היינו צריכים להסביר, לתת דין וחשבון, לחטוף על הראש, לגמגם תשובות מתחמקות על שאלות של חטטנים. כאן חיינו רחוק מהעין הציבורית, איך שאומרים".

מה היה בו במרחב של עין חוד-עין הוד שהיה למקום מפלט עבור אותו גרעין אמנים מייסדים? התערוכה תעסוק בשאלה זו בהיבט של תכנון, אינטימיות ופנטזיה, אך תקפל בתוכה גם את ההכרה: מקום מפלט לאחד הוא גורל פליטות לאחר.

פרפורמנס
12:00 
"מנתקת מגע"
נעמה מוקדי, מיצג דיוקן עצמי עם צבע

ביצירה חדשה זו מציגה נעמה מוקדי, אמנית רב-תחומית ובת משפחתו של האמן משה מוקדי, את גופה שתופס את מקום האובייקט האמנותי. המיצג בהשראת יצירה מופשטת של משה מוקדי משנות ה-60 בה רואה האמנית אישה עירומה שעונה על ספה. היצירה תלויה בסלון בית הוריה של מוקדי והיא זיכרון ילדות משפחתי עבורה. במיצג "מנתקת מגע" מוקדי תבצע פעולות ציור דרך גופה; צביעת פני השטח העליונים של הגוף הופכת לציור דיוקן עצמי, המלווה בקול שלה. בפעולה מתמשכת של חיפוש ובחירה – אישה המציירת את קוויה שלה.

בחלק האחרון של המיצג מוצגת בדיקה של מקומות ומצבים אליהם הגוף-האובייקט שואפים להגיע.

מחול
12:30
"ISAO"
נטלי אפריאט, מחול בשילוב וידאו ארט

עבודת סולו קצרה שיצרה ומבצעת נטלי אפריאט. הסולו נרקד לצלילי גרסתו של איסאו טומיטה clair de luna אשר במקור נוצר על ידי קלוד דביוסי. טומיטה הוא מוזיקאי יפני חלוץ בתחום התכנות המוזיקלי. בשנת 1974 הוציא אלבום פורץ דרך ובו גרסאות סינתיסייזר ליצירות קלאסיות של דביוסי, הרחיב את עיסוקו ובהמשך ביצע גם יצירות מוכרות אחרות כמו בולרו של ראוול ופסי קול להם יצר את גרסתו. בסולו זה, נטלי בוחנת את השפעת הסאונד המכני על הגוף הפיזי. כיצד הסאונד המסונתז המכיל מקור אינסטורמנטלי, מקבל ביטוי בתנועת הגוף.

הסולו מוצב על גבי יצירת הוידאו "להחזיק את השמיים" של אמנית הוידאו נעה אורליצקי המוצג בתערוכה "שמיים" בגלריה והוא חלק מסדרת עבודות בהן נעה ונטלי מחברות בין הגוף הפיזי לדימוי הדיגיטלי.

הרצאות קצרות
13:00 – 14:00 בית תרבות
טלי תמיר, "התפקיד החברתי של הציור המופשט"
צאלה קוטלר הדרי, "תעלומת הארגז מוונציה"

האוצרת טלי תמיר בהרצאה אודות תפקידו החברתי של הציור המופשט, במבט היסטורי ובמבט עכשווי, ועל הבשורה הרדיקלית של ההפשטה באמנות ובדמוקרטיה. זאת גם ביחס לפרק המופשט ביצירתו של האמן משה מוקדי ולרלוונטיות של זרם המופשט דווקא בימים אלו. האוצרת צאלה קוטלר הדרי בהרצאה אודות תרומתו של משה מוקדי לביסוס הנציגות הישראלית באירוע האמנות החשוב בעולם: הביאנלה בוונציה. ההרצאה כוללת חשיפה של חומרים משנת 1950 מארכיון המדינה בתקופתו של מוקדי כיו"ר המדור לאמנות במשרד התרבות והספורט. 

סיור מודרך בגלריה לאמנות עם האוצרת צאלה קוטלר הדרי במקבץ התערוכות "מוקדי – ביקור חוזר" הכולל שלושה חללי תצוגה בהשתתפות עשרות אמנים ובכלל זה תערוכת מחווה מיוחדת לאמן משה מוקדי (אוצרות: טלי תמיר וצאלה קוטלר הדרי), מחשובי האמנים הישראליים. התערוכה מוקדי – ביקור חוזר חוזרת לנבכי הסטודיו והעיזבון של מוקדי (1902 – 1975), שהתגורר ויצר בעין הוד, ומעלה מתוכם את המורכבויות באישיותו וביצירתו המסועפת: בעיקר את המעברים מכהה לבהיר, מריאליסטי למופשט, מבדידות והסתגרות לעשייה ציבורית ומאינטימיות של פנים הבית אל המרחב המואר שבחוץ.

הסיור כולל מפגש מיוחד עם האמנית נעה אורליצקי, אמנית רב תחומית המתגוררת ויוצרת בעין הוד. במפגש עם האמנית נשוחח על העבודה "להחזיק את השמיים" – עבודת וידאו-סאונד המבוססת צילום, רישום, צילום ועוד ומוצגת בתערוכה "שמיים". נשוחח על תהליכי העבודה הייחודיים של האמנית, מקורות ההשראה של העבודה ונחשף לציור שהחל את הכל.

לאחר הסיור ניתן להצטרף לפעילות במרפסת עמותת כרמלים הממוקמת מעל לגלריה למפגש אינטימי עם אמן כלי ההקשה יונתן בר רשי וכוס יין מקומי מחוף הכרמל.

כניסה לסיור ולמפגש אמנית: 15 ש"ח למשתתף. אורך הסיור והמפגש: כשעה.

מומלץ להירשם מראש >>

שיח גלריה בתערוכה "מוקדי – ביקור חוזר" עם האוצרת טלי תמיר

התערוכה "מוקדי – ביקור חוזר", תערוכת מחווה מיוחדת לצייר משה מוקדי, מחשובי האמנים הישראליים, מנהלו המיתולוגי של בית ספר "אבני" לציור ולפיסול, מוסיקאי, מורה ומחנך, מעצב תפאורות ותלבושות לתיאטרון, פעיל חברתי, ממייסדי עין הוד ואינדיבידואל מוצהר מוצגת בימים אלו בגלריה לאמנות בעין הוד, באוצרות טלי תמיר וצאלה קוטלר הדרי. 

התערוכה חוזרת לנבכי הסטודיו והעיזבון של מוקדי (1902 – 1975), שהתגורר ויצר בעין הוד, ומעלה מתוכם את המורכבויות באישיותו וביצירתו המסועפת: בעיקר את המעברים מכהה לבהיר, מריאליסטי למופשט, מבדידות והסתגרות לעשייה ציבורית ומאינטימיות של פנים הבית אל המרחב המואר שבחוץ.

לצד עבודות של פנים וטבע דומם, מופנמות ואפלוליות, מוצגים ציורים מופשטים בפורמטים גדולים, בצבעוניות כתומה-זהובה. מקבץ של עיצובי במה ותלבושות להצגות תיאטרון ב"הבימה", "האוהל" ו"הקאמרי", בין שנות ה-30 לשנות ה-60 יוקרן בחלל. במרכז התערוכה מוקרן סרט ארכיון משנת 1971 שיצרה הבמאית בלה ברעם, ובו מוקדי עצמו מסביר ומנתח את אמנותו. הסרט באדיבות רמי לוטן.

"מוקדי – ביקור חוזר" היא חלק מסדרת מחוות לאמנים שחיו ופעלו בכפר האמנים, שמוקדי היה בין מייסדיו. אישיותו המיוחדת ועבודתו המגוונת חושפת אמן רב-כשרונות, שהתעקש על דרך אישית וסרב ליישר קו עם המהלך הכללי, כשהוא שומר תמיד על הרגע הפרטי של האמן בסטודיו, נפרד מן הפרסונות האחרות שלו כמורה ומחנך וכמתווה מדיניות לאומית של אמנות במרחב הציבורי. 

העבודות המוצגות בתערוכה באדיבות אוסף נינה ואלי מוקדי חיון, עבודה אחת מאוסף פרטי וכן פסל דיוקן של מוקדי שנעשה על ידי חנה אורלוף בשנת 1953. הסלון במרכז חלל התערוכה הושאל מהאטלייה של משה מוקדי בעין הוד. 

שיח הגלריה יתקיים בחלל התערוכה עם האוצרת הבכירה וחוקרת האמנות הישראלית טלי תמיר, מנהלת ואוצרת הגלריה צאלה קוטלר הדרי, ובת האמן ומנהלת העיזבון נינה מוקדי חיון. בשיח נעסוק בנקודות המפנה ביצירתו של משה מוקדי ביחס לגוף היצירה של האמן ולאמנות הישראלית ונעמוד על תרומתו הרבה להתפתחות האמנות הישראלית. 

שבת 29.7 בשעה 12:00
גלריה לאמנות עין הוד
הכניסה חופשית
מומלץ להירשם מראש

מקבץ תערוכות חדש בגלריה לאמנות עין הוד הכולל תערוכת יחיד לאמן משה מוקדי

ביום שבת, 17 ביוני 2023, בשעה 12:00 תיפתח בגלריה לאמנות עכשווית בעין הוד, בהנהלת האוצרת צאלה קוטלר הדרי, ובשיתוף עם האוצרת הבכירה טלי תמיר, תערוכת מחווה מיוחדת לצייר משה מוקדי, מחשובי האמנים הישראליים, מנהלו המיתולוגי של בית ספר "אבני" לציור ולפיסול, מוסיקאי, מורה ומחנך, מעצב תפאורות ותלבושות לתיאטרון, פעיל חברתי, ממייסדי עין הוד ואינדיבידואל מוצהר.

התערוכה מוקדי – ביקור חוזר חוזרת לנבכי הסטודיו והעיזבון של מוקדי (1902 – 1975), שהתגורר ויצר בעין הוד, ומעלה מתוכם את המורכבויות באישיותו וביצירתו המסועפת: בעיקר את המעברים מכהה לבהיר, מריאליסטי למופשט, מבדידות והסתגרות לעשייה ציבורית ומאינטימיות של פנים הבית אל המרחב המואר שבחוץ.

לצד עבודות של פנים וטבע דומם, מופנמות ואפלוליות, יוצגו ציורים מופשטים בפורמטים גדולים, בצבעוניות כתומה-זהובה. מקבץ של עיצובי במה ותלבושות להצגות תיאטרון ב"הבימה", "האוהל" ו"הקאמרי", בין שנות ה-30 לשנות ה-60 יוקרן בחלל. במרכז התערוכה יוקרן סרט ארכיון משנת 1971 שיצרה הבמאית בלה ברעם, ובו מוקדי עצמו מסביר ומנתח את אמנותו. הסרט באדיבות רמי לוטן.

"מוקדי – ביקור חוזר" היא חלק מסדרת מחוות לאמנים שחיו ופעלו בכפר האמנים, שמוקדי היה בין מייסדיו. אישיותו המיוחדת ועבודתו המגוונת חושפת אמן רב-כשרונות, שהתעקש על דרך אישית וסרב ליישר קו עם המהלך הכללי, כשהוא שומר תמיד על הרגע הפרטי של האמן בסטודיו, נפרד מן הפרסונות האחרות שלו כמורה ומחנך וכמתווה מדיניות לאומית של אמנות במרחב הציבורי. 

העבודות שיוצגו בתערוכה באדיבות אוסף נינה מוקדי חיון.